פסק-דין בתיק ב"ל 28244-05-12

1. מונחת לפניי תביעת התובעת המוסבת כנגד החלטת הנתבע (להלן: המוסד) מיום 19.1.2012 לדחות את תביעתה לדמי לידה. 

רקע עובדתי

2. ביום 15.2.2011 ילדה התובעת במזל טוב את בתה.

3. ביום 7.8.2011 הגישה התובעת למוסד תביעה לתשלום דמי לידה. בשאלון שהתבקשה התובעת למלא אגב התביעה (נ/2) טענה, כי הועסקה כמזכירה מיום 1.5.2010 ועד ליום 14.2.2011 - תקופה החופפת כמעט במלואה את תקופה ההריון - בחברת קורמוביל הובלות בע"מ (להלן: החברה) שבבעלות מר דוד לב טוב (להלן: מר לב טוב) אחי בעלה - יצחק. עוד הוסיפה כי הועסקה בחברה בהיקף משרה בן 5 ימים בשבוע, בין השעות 09:00 - 17:00, שכרה שולם במזומן וכי היא מתעתדת לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה. בהחלטתו מיום 19.1.2012 דחה המוסד את התביעה בנימוק שהתובעת לא הייתה עובדת כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), ומכאן התביעה דנא.

4. בהליך התקיימה ישיבת הוכחות אחת ובמהלכה העידה התובעת לעצמה. מטעם המוסד העיד החוקר, מר אדיר ששון. הצדדים סיכמו פרשותיהם בכתב. לנוכח היותה של התובעת בלתי מיוצגת ובהסכמת המוסד, שונה סדר הבאת הסיכומים כך שהמוסד הגיש סיכומיו ראשון, אולם התאפשר לו להשיב לסיכומי התובעת.

התשתית הנורמטיבית וגדר המחלוקת

5. סעיף 1 לחוק מגדיר 'עובד' כך:

"לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא הייתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

בפסיקה שבה פורשה הגדרה זו נקבע, כי מקום בו מדובר בהעסקת בן משפחה יש לבחון בקפידה יתרה אם היחסים שנוצרו בין הצדדים הם אכן יחסי עובד-מעביד, או שמא באים הם  בגדר עזרה משפחתית. עוד נקבע כי יש לבחון את המערכת החוזית שנוצרה בין הצדדים. כן נפסק כי נודעת חשיבות רבה לשאלה אם שולם לעובד שכר (עב"ל (ארצי) 535/09 בן אלישע - המוסד לביטוח לאומי (15.9.2010) להלן: עניין בן אלישע). נטל ההוכחה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה מוטל על הטוען לקיומם (עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לו 603 (2001)).

6. לנוכח העובדה שהתובעת עבדה בעסק שבבעלות קרוב משפחתה מתעוררת בענייננו השאלה אם בין הצדדים אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד כטענתה. נטעים כי התובעת אינה בת משפחה של בעל העסק לפי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק, ולפיכך אין לבחון את מעמדה בהתאם להגדרה המרחיבה בו, אלא יש לבחון את השאלה אם התובעת עבדה במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשתה אותה היא, הייתה נעשית בידי עובד אחר (לעניין זה ראו עניין בן אלישע), ולכך נפנה עתה.

גרסת התובעת

7. גרסת התובעת היא כי נרקמו יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה שבבעלות גיסה, מר לב טוב, עת שימשה בה כמזכירה. זאת משך כל תקופת ההריון (1.5.2010 - 14.2.2011). לטענת התובעת, עבודתה בוצעה בפועל במשרדי החברה השוכנים במושב ישעי. באותה העת הועסקו בחברה, מלבדה, שלושה נהגים שביצעו את עבודות ההובלה וביניהם יצחק (עמ' 4, שורות 32-31). עם תום חופשת הלידה לא יכלה לשוב לעבודתה כיוון שחלה ירידה בהיקף העבודה בחברה, כך שלא היה עוד צורך בעבודה שביצעה. לטענת התובעת בשל מצבה הכלכלי של החברה ירד גם היקף העבודה של בעלה, מה שגרם להידרדרות במצבו הבריאותי ובעיקר במצבו הנפשי. לטענת התובעת נבצר ממנה להביא לעדות את מר לב טוב כיוון שהיחסים עמו עלו על שרטון. בתמיכה לטענותיה הגישה התובעת: אישור מטעם רואה החשבון של החברה, מר יובל קפלן, המאשר כי בחודשים 1-6/2012 חלה ירידה בפעילות החברה ובהכנסותיה ביחס לתקופה המקבילה ב-2011 ועקב כך היא שרויה בהפסדים (ת/1); מכתב מאת מר לב טוב, מיום 9.9.2012 ובו הצהרה על כך שהתובעת לא יכלה לשוב לעבודתה לנוכח קשייה הכלכליים של החברה (ת/2); אישור רפואי מיום 4.12.2012 המעיד על המצב הנפשי בו שרוי בעלה, יצחק (ת/3). לסיכומיה צירפה התובעת מסמכים נוספים ובהם: דו"ח ביקורת חוץ - ניהול ספרים מאת רשות המסים מיום 13.2.2011 ממנו עולה כי כתובת העסק היא במושב ישעי; תעודת משלוח וחשבונית שהוצאו לחברה בשנת 2012 ואשר מוענו לכתובתה במושב ישעי; אסופת תמונות שנטען כי הן של משרד החברה וסביבתו; סידור עבודה לימים 2-3.1.2011 ודוגמא של מה שנחזה להיות דף לרישום נוכחות של עובדי החברה כאשר הוא ריק מכל רישום.

נפנה אפוא לבחינת גרסת התובעת, אולם אומר כבר עתה, כי דעתי היא  שלמרות נחישותה  וניסיונותיה החוזרים של התובעת לספק הסברים, גם אם מאוחרים, לסתירות ולתהיות שעלו מן המסכת הראייתית, הרי שבסופו של יום גרסתה לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. כך, לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה לקיומם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה, כפי שאלו מוגדרים בסעיף 1 לחוק. בתוך כך לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא עבדה בחברה באופן סדיר או כי בעת שנעדרה מעבודתה, עבודתה בוצעה על ידי מישהו אחר. על כל אלה נעמוד להלן. 

  עדות יחידה

8. כאמור בפתח הדברים, התובעת ביכרה שלא להעיד איש מלבדה. בלטה בחסרונה עדותו של מר לב טוב, מנהלה הכללי ובעליה של החברה המעסיקה, והעד הישיר לסוגיות המרכזיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. כלל בסיסי הוא במשפטנו " כי מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו..." (ראו למשל: ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)).

התובעת טענה כי אי הבאת מר לב טוב לעדות נעוצה בסכסוך המשפחתי בינו לבין בעלה. אלא שדעתי היא כי גרסה זו באה לעולם בעיקר לצורך ההליך.

נכון הוא כי מר לב טוב סירב לשתף פעולה עם חוקר המוסד (נ/4). לשיטת התובעת אין זאת אלא מפני אותו סכסוך ומהווה הוא משום ביטוי מובהק לו. אלא שעיון מדוקדק בדברים שנאמרו מפי מר לב טוב בהקשר זה - כפי שבאו לידי ביטוי בעדות מר ששון הנאמנה עלי - ולפיהם " אני אין לי זמן בשבילך, ואני אגיד לאסתי שתרים אתכם על טיל בבית המשפט", אינם מלמדים על סכסוך בינו לבין התובעת או בעלה. מלמדים הם על חוסר שביעות רצונו של מר לב טוב מהתערבות המוסד במה שנחזה בעיניו כענייניו הפרטיים, ובחקירה שערך בכל הנוגע להעסקתה הנטענת של התובעת אצלו.

9. בפתח ישיבת ההוכחות טענה התובעת כי הסכסוך עם מר לב טוב בעיצומו (עמ' 3, שורה 16). אלא שאם אלו אכן פני הדברים כיצד זה שעלה בידה להגיש מסמך שנחזה להיות מטעמו (ת/2), התומך לכאורה בטענותיה ונושא תאריך 9.9.2012, קרי 4 חודשים מאוחר למועד הגשת התביעה. תהייה זו זוכה למשנה תוקף מעיון בכלל המסמכים שצורפו לסיכומי התובעת ואשר נוגעים להתנהלות הפנימית והשוטפת של החברה ואף במועדים המאוחרים להעסקתה הנטענת בה. בהעדר ראיה לסתירה הדעת נותנת כי מסמכים אלה לא נשמרו אצל התובעת, ואף ספק בעיני אם רשאי עובד לשמור עותק מהם אצלו. לשון אחרת, לתובעת לא הייתה דרך להשיג מסמכים אלה לולא שיתוף הפעולה הצמוד של מר לב טוב. אין זאת אלא שמר לב טוב עומד בהבטחתו לשגר את התובעת אל שערי בית הדין בניסיון "להעלות על טיל", כלשונו, את המוסד ומסייע לה בכך.

10. זאת ועוד. התובעת התקשתה לספק הסבר מניח את הדעת למקור הסכסוך הנטען בין בעלה לאחיו והסתפקה בכך שהיה זה על רקע " חלוקי דעות על החברה, אם לסגור, שאין עבודה" (עמ' 8, שורה 21). אלא שגם לגרסת התובעת עצמה מר לב טוב הוא הבעלים והמנהל הכללי של החברה ואילו יצחק בעלה הוא שכיר בה (עמ' 8 , שורה 32), ועל כן נטול עמדת הכרעה. בנסיבות אלה ההסבר שהציעה לסכסוך אינו מתקבל על הדעת מה גם שלא יכולה הייתה להצביע על מועד מדויק בו פרץ (עמ' 8, שורה 19). ההסבר המוצע על ידי התובעת אף אינו מתיישב עם המסמך הרפואי שהגישה ביחס למצבו הנפשי של בעלה, מיום 4.12.2012 (ת/3) בו מצוין מפורשות כי " כעת גם עובד בהובלות של אחיו". אין הוא מתיישב גם עם עדותה בפני חוקר המוסד מיום 25.9.2011 (נ/3) שם אמרה כי בעלה עובד ברציפות בחברה משך שנים ארוכות ו "עד היום" (עמ' 1 שורה 12). לא למותר לציין כי עובדה אחרונה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובעת במסגרת חקירתה הנגדית בה טענה כי בעלה חדל לעבודה אצל אחיו בחודש 4/2011 (עמ' 7, שורה 8).